<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"ט</h1>
<h2>דף לח.</h2>
נכסים שנפלו לשומרת יבם מוכרת ונותנת ואין ליבם פירות ואפילו בנכסי צאן ברזל, עד שיכנוס. מתה קודם יבום יורשיה מאביה יורשין נכסי מלוג שלה וחצי נכסי צאן ברזל [ויורשי הבעל יורשים כתובתה וחצי נכסי צאן ברזל], ויורשי הבעל חייבין בקבורתה. כתבתה על נכסי בעלה ואין היבם יכול למכור בנכסי אחיו אפילו לאחר יבום. (שאם) [ואם] מכר לא כלום, שנתחייבו נכסי אחיו לכתובת זו. כנס יבמתו, פירות אחיו המחברין ימכרו וילקח בהן קרקע ויבם אוכל פירות, [הניח פירות תלושין מן הקרקע וכן אם הניח מעות ומטלטלין הכל של יבם] ומשתמש בהן לרצונו, שמטלטלין המשעבדים לכתבה מתקנת גאונים ואין כח בתקנה זו לבטל משאו ומתנו. יבמה שמחלה כתבתה או לא היתה לה, מוכר היבם כחפצו בנכסי אחיו וזכה בהם. וכשיכנוס יכתוב לה כתובה מנה באחריות כל נכסיו.
<h2>דף סו.</h2>
כל נכסים, קרקע או מטלטלין ועבדים, שמכנסת אשה לבעלה, אע"פ שנכתבים בכתבה, אין נקראין כתבה אלא נדוניא. ואם קבלם הבעל באחריות ואם פחתו פחתו לו והותירו הותירו לו נקראין נכסי צאן ברזל. ואם לא קבלם באחריות או שלא הכניסתם לא או נפלו לה בירושה משנתארסה, אם פחתו והותירו פחתו והותירו לה, הכל נקראין נכסי מלוג. וכל נכסים אלו, בין נכסי צאן ברזל בין נכסי מלוג, הבעל אוכל פירותיה בחייה ומוציאם מיד הלקוחות, אפילו מנכסים שנפלו לה קודם אירוסין, כשמכרתם אחר שנשאה. אבל לא גוף נכסי מלוג. ואם מתה בחיי בעלה יורש הכל ומוציא גוף הקרקע מן הלקוחות בלא דמים. ואם הדמים שלקחה בעבורם קיימים יחזיר ללקוחות ולא יכול לומר שמא מציאה הם. וכל זה בנכסים הידועים לבעל, אבל נפלו לה נכסים במדינה אחרת ולא ידע (שהם לבעל) [בהם הבעל] ומכרה אותן מכרה קיים. וכן ארוסה שמכרה קודם נשואין מכרה קיים, שאין לבעל בנכסי ארוסתו כלום עד שיכנוס.
עבדים, בהמות נכסי מלוג הבעל יזונם, יפרנסם ועושין לו ואוכל פירותיהם. לפיכך וולד בהמת ושפחת נכסי מלוג לבעל. גרשה ורצתה ליטול ולד(ה) השפחה מפני שבח בית אביה וליתן דמים שומעין לה.
אלמנה נוטלת פירות נכסיה ולא (תטול) [יטול] יורש(יה) בעבור מזונותיה. והנכסים עצמן נוטלת בלא שבועה. נכסי צאן ברזל שהותירו, שהמותר לבעל, ליורשי הבעל המותר. מתה האלמנה בלא שבועה, יורשיה (יורשיה) [יורשים] נכסיה ואפילו נכסי צאן ברזל, ואם בהם מותר המותר ליורשי הבעל.
<h2>דף סו:</h2>
הורו הגאונים, שנכסי צאן ברזל אם בלאות קיימין ועושין מעין מלאכתן נוטלת כמו שהם ואינו משלם הפחת ולא יטול השבח אם הותירו. ואם לא עושין מעין מלאכתן הוי כנגנבו או אבדו [ו]חייב לשלם כמו ששמאום עליו בשעת נשואין.
<h2>דף סז.</h2>
הכניסה לו שני כלים או שתי שפחות מנכסי צאן ברזל ושמאום עליו באלף זוז והוקרו ועמדו באלפים וגרשה, נוטלת אחד באלף שלה, והשני יכולה ליטול בדמים משום שבח בית אביה.
